Клонирование - угроза или возможность? .Отношение Израильского право - ( на иврите)

חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רביה), תשנ“ט-1999, פותח בהגדרת מטרתו של החוק כדלקמן:

מטרתו של חוק זה למנוע שיבוט לצורכי רביה בבני אדם על ידי קביעה שלא יתבצעו סוגים של התערבות גנטית בבני אדם וזאת לאור ההיבטים המוסריים, המשפטיים, החברתיים והמדעיים של סוגי התערבות האסורים, והשלכותיהם על כבוד האדם, ולשם בחינת מדיניות בנוגע לסוגי ההתערבות האמורים לאור היבטים אלה, תוך התחשבות בחופש המחקר המדעי לצורך קידום הרפואה.

הגדרה זו משקפת ויכוח בקהילה המדעית בארץ ובעולם מאז שיבוט הכבשה “דולי” בשנת 1996. בקצרה -שיבוט הינו שכפול מלאכותי של יצור חי מתא גזע (תא שלו פוטנציה להתמיין ולהפוך לכל איבר) הנלקח מהורה יחיד. היצור החדש נושא את המטען הגנטי של היצור המקורי.

באופן טבעי, הצלחת השיבוט של הכבשה “דולי”, הציף לסדר היום הציבורי והאקדמי את האפשרות כי פריצת הדרך המדעית בבעלי חיים, ישימה גם בבני אדם. ראוי לציין כי עניין שיבוט אדם עלה לדיון כבר שנים קודם לכן עת ענייני השיבוט בתאים עובריים היו עדיין בשלבי מחקר בוסריים, בוודאי שהעוצמת ההתייחסות לו זכה הנושא לאחר שיבוט “דולי” עלתה עשרת מונים.

בעקרון הטכנולוגיה שיושמה בשיבוט זה, וההצלחה בשיבוט יונק, יכולה להיות מועתקת לשיבוט אדם לצרכי רבייה (Reproductive Cloning). אבל כאן מתווספים רבדים נוספים למשמעות השיבוט שטבועים בעצם היותנו בני אדם, בעיקר בהיבטים האתיים המוסריים, החברתיים והדתיים של מעשה שכזה. שכן בהליך המדעי הבלתי בשל עדיין, ואשר טרם הובררה אמינותו ואי מסוכנותו הבריאותית, ניתן לברוא יצור חי שלא כדרך הבריאה המקובלת של אם ואב- נקבה וזכר.

אין אפוא להתפלא שהתגובה ה”כמעט אינסטנקטיבית” היתה לנצור את התפתחות המחקר ולגדרו עד אשר ניתן יהיה לבחון לעומק את משמעויותיו הרחבות.

בשנת 1997 פורסמה הצהרה אוניברסאלית על הגנום האדם על ידי ,אונסקו” שקראה להגביל את העיסוק בנושא השיבוט. ישראל אישרה הצהרה זן אך הביעה הסתייגות לניסוח הגורף שבה. ב 1998 רבות ממדינות החברות במועצת אירופה חתמו על אמנה האוסרת שיבוט אדם והאיסור בא לידי ביטוי גם בחקיקה מדינתית.

 נשיא ארה”ב דאז, קלינטון פנה לקונגרס במחצית 1997 לשם חקיקה המגבילה מחקר לשיבוט אדם לפחות לחמש שנים. מדיניות זו של הגבלת המחקר בתחום השיבוט אפיינה גם את ממשל בוש. רק לאחרונה, במרץ 2009, לאחר היבחרו של הנשיא אובמה, הותר מעט הרסן והוחלט על הפשרת תקציבי מחקר בתחום זה.

יצויין כי בראיית המדענים מחקר בתאי גזע יכול להועיל בתחום הרפואי תוך התגברות על מחלות גנטיות, ולא רק התחום הפריוני.

ניתן לראות בשיבוט ובחקר בתאי גזע איום. איום בתחום החברתי, התרבותי והאתי מוסרי. התחושה הראשונית שמעורר הנושא אצל לא מעט אנשים – הוא דחייה על הסף. האיום מתרגם חשש מפני הלא נודע. קיימת נטייה להיבהל מהלא נודע ומשינויים בכלל ואז לנקוט במדיניות של “שב ואל תעשה”. – זו גישה שעלולה להביא לניוון מערכות.

ההזדמנות הגלומה בשיבוט אף היא קורצת. גם בהזדמנות מסתתר קורטוב של חוסר וודאות, אולם ההזדמנות בשיבוט יכולה להביא לפתרון בעיות רפואיות ופריוניות.

 כל פריצת דרך מדעית הייתה כרוכה בשינוי ובחוסר וודאות , אך כיצד ניתן לגשר בין האיום להזדמנות ? לרוב ההתנגדות לשינוי נעוצה בחוסר ידע מספיק, חוסר הידע מקנה חוסר בטחון ומוביל להחלטות שגויות.

ההתנגדות והחשש נעוצים גם בחוסר היכולת לבצע את שקלול הנתונים באופן כזה שיצביע על התוצאה מהשינוי.  אחת השיטות לביצוע קורלציה בין נתונים בתכנון אסטרטגי ארוך טווח, הלקוח מהעולם הארגוני/ עסקי  הוא ה SWOT  , ראשי תיבות של Strengths, Weaknesses, Opportunities ,Threats  - חוזקות , חולשות, הזדמנויות , איומים.

המודל מנתח את הסביבה הפנימית של הארגון על חוזקותיו – קרי יתרונותיו , וחולשותיו, ואת הסביבה החיצונית לו בפרמטרים של איומים – הסכנות וההפרעות , וההזדמנויות להצלחה. המודל מבצע קורלציה בין הנתונים על מנת להקל בתכנון האסטרטגי.

 אנסה ליישם המודל לעניינינו, ולשם כך אציב ההגדרות הבאות:

הסביבה הפנימית – משתנים שתלויים בנו ,כמחקר בתחום השיבוט .

* חולשה – רמתו של המחקר כפי שהוא כיום על פערי המידע שבו .

* חוזקה –רמת מחקר (עתידי) המקנה רמת בטחון גבוהה בהצלחת השיבוט והעדר תופעות לוואי .

הסביבה חיצונית –     הנושא הרחב של שיבוט, כתחום רעיוני שהשתחרר לאוויר העולם ויהיה  מי שינסה לממשו .

* הזדמנות– האפשרות לנצל את השיבוט למטרות רפואיות ופיריוניות.

* איום – שלילתו של השיבוט בשל מכלול הנימוקים המוסריים / אתיים חברתיים , הדתיים  המדעיים.

               עתה ננסה לתאר בצורת מטריצה את הצטלבות המשתנים :

בהסתכלות בטבלה, אפשר בנקל לאתר את מיקומינו בישראל, בחלון הימני העליון. כלומר, בהבנה את המחקר המדעי , זיהתה  הקהילה המדעית (לצורך העניין כמיוצג על ידי הוועדות השונות המייעצות לכנסת), את הפוטנציאל – קרי ההזדמנות לניצול “טכנולוגית” השיבוט לצרכים רפואיים/מדעיים פריוניים,  והמחוקק נתן את תמיכתו בגישה זאת. בראיה לעתיד, אם כן, ראוי כי ישראל תישאר “במשבצת” הנוכחית, שכן ירידה למשבצת הימנית תחתונה, ככל הנראה תהא כמעט בלתי הפיכה. הפזילה לעבר המשבצת השמאלית עליונה צריכה להיות המטרה שיש להציבה לשם ניצול ההזדמנויות .

החוק בישראל בס’ 8 בו, קבע משך זמן של 5 שנים לבחינה חוזרת של הוראותיו, זאת כמובן בפיקוחן של ועדות מדעיות שפעילותן הוסדרה במסגרת החוק. המחוקק לא סכר את הפיתוח המדעי האופציונאלי על יתרונותיו, ואיפשר פתח להתרת מחקר עתידי תחת פיקוח נאות. ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת דנה לאחרונה (24.6.2009) בהארכת תוקפו של החוק (שפג ב  1.3.2009), ובכוונתה להמליץ על הארכתו.

המחקר בעולם ובארץ עדיין רחוק לממש שיבוט אדם או פיתוח המסייע בפריון. עדיין רחוק היום בו יובא לפתחו של בית המשפט הצורך לאזן בין הזכות להורות כזכות חוקתית לבין פגיעה בכבוד האדם כתוצאה מהמחקר בנושא השיבוט והאפשרויות הגלומות בו.

 אך לאחרונה דן ביהמ”ש העליון  בבבג”צ 4293/01 משפחה חדשה נ‘ שר העבודה והרווחה (פס”ד מיום 24.3.2009, פורסם בנבו) בסוגיית אימוץ ילד כזכות חוקתית. בין היתר ציינה כבוד נשיאת ביהמ”ש העליון השופטת ד’ ביניש בהתייחסה לזכות החוקתית לחיי משפחה כדלקמן:

“השאלה הקשה יותר למענה, נוגעת להגדרת היקפה הפנימי של הזכות החוקתית לחיי משפחה ולהורות בהקשרים שאינם הולדה טבעית והורות ביולוגית. סוגיה זו טרם לובנה לעומק בפסיקתנו. כך למשל, בבג”צ 2458/01 משפחה חדשה נ‘ הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, משרד הבריאות, פ”ד נז(1) 419 (2002) נמנע בית-משפט זה מהכרעה בשאלה האם הזכות החוקתית לחיי משפחה ולהורות, כוללת בהיקפה הפנימי את השאיפה להביא לעולם ילד באמצעות הסכם פונדקאות המבוסס על פיצול בין המטען הגנטי (שמקורו באחד מבני-הזוג המתקשרים בהסכם או בשניהם) לבין ההיבט הפיזיולוגי (המתממש באמצעות האישה הפונדקאית הנושאת בהריון ובלידה)”…. (ההדגשה אינה במקור י.כ.)

על אחת כמה וכה תקפים דברים אלה בבואנו לבחון את ההולדה כתוצאה משיבוט.

באיזון שבין איום והזדמנות, נראה כי החוק בישראל צופה פני עתיד באופן זהיר ומבוקר ואינו גודע סיכוי לניצול יתרונות עתידיים בפיתוח המדעי המדובר.