לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ, וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל-דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ (מלכים א' ח' 59)

 

בתי הדין לעבודה "בנויים" בשתי ערכאות. בתי הדין האזוריים לעבודה כערכאה ראשונה ובית דין ארצי לעבודה המשמש כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין האזוריים וכן כערכאה ראשונה בתחום המשפט הקיבוצי. סמכויות בתי הדין מוסדרות בסעיפים  24, 25, ו 26 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969.

למעשה, החלטת בית הדין הארצי לעבודה בערעור על פסק דין או החלטה של בתי הדין האזוריים לעבודה, או בסוגיה מתחום המשפט הקיבוצי שנדונה בפניו כערכאה ראשונה, מהווה החלטה סופית שלא ניתן לערער עליה.

לאמור לעיל קיים חריג המוסדר בסעיף 26(ג) לחוק בית הדין לעבודה, ועל פיו, ערעור שנדון בפני בית הדין הארצי לעבודה בשורת חיקוקים שבהפרתם מתקיימת עבירה פלילית (ראה ס' 24(ב) לחוק), ואשר סדרי הדין החלים עליהם הינם סדרי דין וראיות החלים בהליכים פליליים, ניתן לערעור נוסף כפסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור פלילי – משמע בפני בית המשפט העליון.

אל מול סופיות הדיון בבית הדין הארצי לעבודה, ניתן במקרים מסוימים לתקוף את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. אין מדובר בערעור על החלטת בית הדין הארצי לעבודה, שכן אין הדין מאפשרו. העתירה לבג"צ הינה במסגרת ביקורת שיפוטית המוקנית לבית המשפט העליון מכוח סעיפים 15(ג) ו 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה כדלקמן:

       (ג)   בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור   ידון  בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.15.     

 

           (ד)   מבלי לפגוע בכלליות ההוראות שבסעיף קטן (ג), מוסמך בית המשפט  העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק –

 (3)  לתת צווים לבתי משפט, לבתי דין ולגופים ואנשים בעלי סמכויות שיפוטיות או מעין-שיפוטיות על פי דין – למעט בתי משפט שחוק זה דן בהם ולמעט בתי דין דתיים – לדון בענין פלוני או להימנע מלדון או מלהוסיף ולדון בענין פלוני, ולבטל דיון שנתקיים או החלטה שניתנה שלא כדין;

 

 

בג"צ לא במהרה יאות לבצע ביקורת שיפוטית על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, וזאת מתוך גישה ארוכת שנים של בג"צ, הרואה בבית הדין לעבודה את הסמכות המקצועית שמומחיותה יחסי עבודה. וכך נאמר בהקשר זה בבג"צ 524/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ (1) 673, 693:

"… לאור העובדה, שהמחוקק ייחד לבתי הדין לעבודה תחום משפטי מוגדר ומופרד והפקיד בתי-דין אלו במידה רבה על מלאכת העיצוב של דיני העבודה, בית המשפט הזה צריך לנהוג בריסון, ורצוי שלא ימהר להתערב בנושאים, שנדונו לפני בית הדין לעבודה בתחום סמכותו הייחודית…"

עקרון נוסף המנחה את בית המשפט העליון בכלל ובג"צ בפרט, הוא שבבואו לדון בערעור או בתקיפת פסק דין, אין הוא עוסק לרוב בבחינה העובדתית של העניין שכבר נדון בערכאות קודמות, וכך נאמר ב ע"א 989/03 א' חוטר ישי נ' יעקב חיננזון (נבו), בערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי:

"…בית המשפט שלערעור יתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים וקיצוניים כאשר, למשל, מתגלית שגיאה עקרונית בסיסית בממצאים העובדתיים שנקבעו, אם משום שאינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, ואם משום שאינם מבטאים נאמנה את שעולה ממכלול הראיות..."

 

בשורה ארוכה של פסקי דין, התייחס בג"צ, תוך מזיגת העקרונות שהובאו לעיל, לעניין התערבותו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה. להלן תובא התייחסות שנתנה אך לאחרונה (18.01.2010), בבג"צ 8018/09 אורן קמפר נ' המוסד לביטוח לאומי (נבו), המתמצתת את הסוגיה באופן בהיר:

"…כידוע, הלכה היא, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו מתערב בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, אלא במקרים חריגים, כאשר פסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, שהצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ (1) 673, 693 (1986); בג"ץ 5618/01 צויזנר נ' בית-הדין הארצי לעבודה, (לא פורסם, 21.8.2001); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל – ועד כבאים ואח' נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז (6) 810 (2003); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי חלק 2 עילות הסף 334 (2008)). בענייננו, לא מצאנו כי מפסק דינו של בית הדין לעבודה עולה טעות משפטית שהצדק מחייב את תיקונה." (הדגשה אינה במקור כ.י.)

כלומר, בית במשפט העליון בשבתו כבג"צ יסכים לדון בעתירה כנגד פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בהתקיים התנאים הבאים: המקרה חריג, כאשר פסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית (כאמור לעיל אין בג"צ עוסק בבחינת המסד העובדתי), וכי ההתערבות של בג"צ למען עשיית צדק מחייבת את התערבותו. מובן כי התניות אלה מצמצמות באופן משמעותי את האפשרות לתקוף את פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעתירה לבג"צ.

מועדי הגשת ערעור או בקשות למתן רשות לערעור מוסדרות בתקנות סדר הדין האזרחי ותקנות בית הדין לעבודה. אולם אין הסדרה בחוק לעניין הזמן במסגרתו ניתן לעתור לבג"צ על פסקי דין של בית הדין האזורי לעבודה. מכאן שעל העותר לבחון כי אין הוא נמצא בשיהוי החוסם את דרכו אל בג"צ גם כשבאמתחתו פסק דין של בית הדין לעבודה העומד בתבחינים שנקב בהם בג"צ .

להלן התייחסות בג"צ 6522/08 שמואל יעיש נ' ביה"ד האזורי לעבודה (נבו), הן לסוגיית השיהוי והן לסוגיית ההתערבות בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה:

"דינה של העתירה להידחות על הסף הן מחמת השיהוי הכבד בו היא לוקה והן מן הטעם שאין מקום להתערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי.

 

העתירה הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הארצי. הטעם שניתן על ידי העותר לשיהוי שבהגשת העתירה, מצבו הנפשי הקשה בעקבות מתן פסק דינו של בית הדין הארצי, אין בו כדי להצדיק שיהוי זה … שיהוי זה מצדיק כשלעצמו את דחיית העתירה על הסף.

 

מעבר לשיהוי, כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בהן אך במקרים חריגים אם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין שהצדק דורש את תיקונה …המקרה שבפנינו אינו בא בגדר מקרים אלו. פסק דינו של בית הדין האזורי הינו מפורט ומנומק כדבעי, ובית הדין הארצי לא ראה מקום להתערב בו." (ההדגשות אינן במקור כ.י.)

לסיכום:

עתירה לבג"צ לתקיפת פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, תתקבל לדיון רק אם :

* היא מהווה מקרה חריג

* בשל טעות משפטית מהותית

* ושהצדק מחייב תיקונה

 מוטב שהעתירה תוגש סמוך ככל האפשר למתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.

תגובות