אי זהו "רכיל"? זה שטוען דברים, והולך מזה לזה, ואומר: כך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני. אף על פי שהוא אמת, הרי זה מחריב את העולם. רמב"ם, הלכות דעות פרק ז

 

סוגיית לשון הרע על הזולת מוכרת מקדמת דנא ונראה שלמרבה הצער, הינה חלק בלתי נפרד של ההוויה האנושית. הרצון לדעת, לגלות, להציץ, לרכל, לשמוח לאיד וכד' הינן פעולות שמלוות את המין האנושי מאז ומעולם.

נהיר הוא כי דברים הנאמרים על הזולת עלולים לפגוע ופגיעתם רעה ! המשפט תופס את שמו הטוב של האדם כנכס: "שמו הטוב של אדם הוא "הונו", בחינת "טוב שם משמן טוב", ובעיני רבים זהו הנכס היקר לו מכל וכל" (ע"פ 232/55 היועמ"ש נ' גרינולד, פ"ד יב 2064)

מקום העבודה הינו זירה טעונה בה מתקיימים  יחסי גומלין בין שווים ובלתי שווים. כך מתקיימים יחסי גומלין בין מעביד לעובדים, בין מנהלים לעובדים ובין עובדים לעובדים. מקום העבודה מזמן יריבויות וסכסוכים לרוב בגין סוגיות מקצועיות, אישיות/אנושיות ומעצם יחסי העבודה המטופלים משפטית על ידי דיני העבודה.

פרסום לשון הרע הינה (גם) עוולה אזרחית מתחום הנזיקין, והמענה הספציפי לעוולה זו מצוי בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965. כאשר בוחנים סוגיית פרסום לשון הרע במסגרת יחסי עבודה, יש לוודא כי סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בפרסום לשון הרע אכן מוקנית לבית הדין. דא עקא, ס' 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 מורה כך:

  1. לבית הדין תהא סמכות ייחודית לדון –

  1. בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד

לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין. (הדגשה אינה במקור כ.י.)

 

משמע, על פי הוראות החוק, אין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בסוגיות שעילתן בפקודת הנזיקין, ומשכך הדבר, אין לבית הדין הסמכות לדון בעניינים הקשורים ללשון הרע ! אל מול הגבלה זו, ברי כי סוגיות הקשורות ליחסי עבודה מקומן להתברר בבתי הדין לעבודה שזו מומחיותם !

אנומליה זו תוקנה תוך הוספת סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה בתיקון תשס"ט (2009) בעקבות הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית 2009 ו 2010 – ה"ח הממשלה 436 התשס"ט 12.6.2009 וזהו נוסח הסעיף החדש:

 

  1. לבית הדין תהא סמכות ייחודית לדון –

(1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים;

משמע, לבתי הדין לעבודה הוקנתה הסמכות הייחודית לדון בפרסום לשון הרע במסגרת יחסי עבודה. אבל אין לטעות ולחרוג מן האמור בסעיף הנ"ל. סמכותו של בית הדין לעבודה בהקשר לעוולת לשון הרע, רלוונטית רק כאשר בפרסום לשון הרע מעורבים עובד – מעביד, ארגון עובדים- מעביד, עובד- נושא משרה אצל המעביד, נושא משרה-ארגון עובדים, והכל בהקשר ליחסי עבודה.

 

סוגיה הקשורה לפרסום לשון הרע בין עובדים במקום העבודה, איננה נכללת בסמכות שהוקנתה לבית הדין לעבודה על פי סעיף 24(א)(1ד) כאמור לעיל.

 

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו ב ס"ע 61022-10-10 לוזון נ' פרגי (פורסם בנבו) נדרש לאחרונה (25.11.2010) לסוגיה בתחום לשון הרע שהתעוררה בין שני עובדים. כבוד הנשיא מיכאל שפיצר  פירש את הוראות הסעיף הנ"ל כדלקמן:

"6. אמנם, בשנת 2009 הוסף סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, אשר הסמיך את בית הדין לדון בתביעות שעילתן חוק איסור לשון הרע, אולם לא נכללו בסעיף זה תביעות שבין עובד לעובד אחר.

לשון סעיף 24(א)(1ד) הינה:

"בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965;…"

האפשרויות בהן יקנה בית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעה שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע הן, בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או בתובענה של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים.

  1. הנה כי כן, בכל אחת מהאפשרויות נדרש כי "מעביד" או "נושא משרה אצלו" יהיה צד לסכסוך"

 

יתרה מכך, הרישא של סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, מקנה לבתי הדין לעבודה סמכות לדון בסוגיות שעילתן יחסי עובד – מעביד, ומכאן שכל תביעה בסוגיית לשון הרע שאיננה קשורה ליחסי עבודה, גם אם ארעה בין עובד ומעביד במקום העבודה, אך איננה קשורה ליחסי עבודה כפשט, מקומה להידון בבתי הדין האזרחיים. מובן שגם תביעה בין שני עובדים בהקשר לשון הרע תידון בבית משפט אזרחי.

 

לסיכום:

על מנת לבחון אם סוגיה בלשון הרע רלוונטית להידון בבית הדין לעבודה יש לעמוד במבחנים הבאים:

  • מבחן העילה – לשון הרע ע"פ חוק איסור לשון הרע

  • מבחן זהות הצדדים – עובד/מעביד/נושא משרה

  • מבחן הקשר הסיבתי – בקשר ליחסי עבודה

 

האמור במאמר זה איננו מהווה יעוץ משפטי ואיננו תחליף לו. ההסתמכות על המידע הינה באחריות המשתמש בלבד! כל הזכויות שמורות לע"ד כץ יוסף © 2009.

תגובות